גז"ד למורשע בנסיון לרצח אחותו על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה"

1.         ביום 10/3/08 בסמוך לשעה 22:00, ביקש הנאשם, אחיה הבכור של המתלוננת, להמיתה זאת, עקב שמועות בכפר באשר להתנהגות המתלוננת.

            הנאשם אשר חש כעס רב כלפי המתלוננת והחליט להמיתה, הוציא ממקום מסתור אקדח, ובשעה 23:00 כשהאקדח מוסתר על גופו ביקש מהמתלוננת להתלוות אליו באמתלה של קבלת תכשיטים שקיבל ממנה מאן דהוא ואשר לפי השמועה נטלה המתלוננת מבית המשפחה ללא רשות, הנאשם הגיע עם המתלוננת למרכז הכפר, שלף את האקדח, הראה אותו למתלוננת ואמר לה:

"עכשיו תהרגי באקדח זה במרכז הכפר".

הנאשם הסיע את המתלוננת אל תחנת האוטובוס בכניסה לכפר, הורה לה לרדת מהרכב ולמרות תחנוניה כי לא יפגע בה, כיוון אליה את האקדח וירה בה במרחק של מטר ופגע בראשה.

הנאשם המשיך וירה במתלוננת, פגע בכתפה וברגלה ואחר, הצמיד שוב את האקדח לראשה מאחור וירה שוב.

המתלוננת נפלה מדממת, נשכבה על הרצפה, התחזתה למתה והנאשם נכנס אל תוך הרכב, התקשר למד"א, לאביו ואמו והודיע כי הרג את המתלוננת.

כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו למתלוננת פצעי ירי בקרקפת כאשר למרבה המזל הקליעים לא חדרו את עצם הגולגולת.

על כל אלה, הורשע הנאשם בעבירות של נסיון לרצח בניגוד לס' 300 (1) לחוק העונשין, ה'תשל"ז - 1977, חבלה בכוונה מחמירה, עבירה בניגוד לס' 329 (א) (1) לחוק העונשין ובנוסף, במסכת השניה של כתב האישום, כאשר הסתבר שהאקדח, אותו הוציא הנאשם ממקום מסתור, הוא אקדח שנגנב מבית בכפר ורדים והנאשם מחזיק בו ללא אישור, הורשע הנאשם בעבירות בנשק, החזקה בנשק, נשיאה והובלה של נשק, עבירות בניגוד לס' 144 א' ו - ב' רישא לחוק העונשין.

2.         ב"כ הצדדים הודיעו על הסדר טיעון בעקבותיו הורשע הנאשם כמבואר כאשר הסדר הטיעון מדבר בלשון ענישה מעבר להרשעה כאשר התביעה תטען לעונש של 15 שנות מאסר ולא מעבר להן בעוד ההגנה, תטען כי העונש המקסימלי הראוי הנו 11 שנות מאסר ולאור מצבו הנפשי של הנאשם.

3.         ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש עמדה ובצדק על חומרת העבירה, על מצבה האומלל של המתלוננת, על אישיות הנאשם, עברו (שעוד נעמוד עליו), על העובדה שמדובר בתופעה ראויה לכל גינוי של פגיעה בנשים על רקע כבוד המשפחה, על הפגיעה בקדושת חיי האדם ומבקשת כי נגזור על הנאשם 15 שנות מאסר והגישה פסיקה מלווה.

מנגד, מציין ב"כ הנאשם את עמדתה הסלחנית של המתלוננת דווקא כלפי הנאשם, המתלוננת היא זו שביקשה לסלוח לה, טען לאישיות המתלוננת, טרח להמציא את התיעוד הרפואי ועדות הרופא באשר לתוצאה של הירי במתלוננת, אינו מתעלם מחומרת נסיבות כתב האישום, מפנה למצבו הנפשי של הנאשם, היותו בטיפול פסיכיאטרי, תאונת הדרכים שעבר, התמכרותו לטיפה המרה ולסמים, טוען כנגד הפסיקה שהוגשה, מבקש לאבחן בנסיבות הפסיקה כפי שהוגשה לנסיבות הנאשם, הגיש פסיקה מטעמו, מפנה להודאת הנאשם ומבקש כי העונש שיגזר יהיה 11 שנות מאסר.

הנאשם עצמו מבקש מחילה בעונש והביע צער על המקרה.

4.         ראש וראשון נפתח ונציין כי יש להוקיע בלשון חריפה וביד רמה את התופעה הבזויה החוזרת ונשנית של רצח או נסיונות לרצח או פגיעה בצורה כלשהי בנשים על רקע  המכונה "כבוד המשפחה".

במעשים אלה, כמו של הנאשם ואחרים, מאותה הסיבה, אין כבוד כלשהו, יש רק חרפה ואות קלון ולא אחרת.

כאן, רק בעזרת יד המזל לא הסתיימו מעשיו הנוראיים של הנאשם בקיפוח חיי המתלוננת.

בצדק כיוונה ב"כ המאשימה לערך קדושת חיי האדם.

הזילות הבלתי נסבלת בחיי אדם הנובעת ממעשי הנאשם אשר בשל שמועות הנוגעות לאופן התנהגות אחותו וכדי "להגן" על כבוד המשפחה, הובילה לכיכר של עיר כדי להמיתה.

הנאשם, ירה פעם אחר פעם במתלוננת, אחר שפגע בראשה בפעם הראשונה בירי ממרחק מטר, המשיך וירה, פגע בה בכתפה וברגלה, לא ראה בכך די, הצמיד את האקדח לראשה מאחור וירה בה שוב.

למותר לציין את שאט הנפש ממעשי הנאשם אשר נטל לעצמו תפקיד של תליין כאשר חיי אחותו כקליפת השום בעיניו וכל זאת, רק כדי להראות בכפר כמי שמגן על כבוד המשפחה.